הקודק הוא לא איכות התמונה, הוא כמה מקום היא תופסת
קודק הוא שיטת הדחיסה שבה הווידאו נשמר, ולא הגדרת איכות. H.264, שנקרא גם AVC, הוא התקן שמאז אמצע שנות האלפיים נמצא כמעט בכל מכשיר שמנגן וידאו בעולם. H.265, שנקרא גם HEVC, הוא היורש שלו, והוא עושה את אותה עבודה בערך בחצי מהנפח.
ההבדל הטכני נשמע משעמם עד שמבינים למה הוא רלוונטי דווקא למצלמות אבטחה. H.264 מחלק כל פריים לריבועים בגודל קבוע ובודק מה השתנה בכל ריבוע. H.265 מחלק את התמונה לבלוקים בגדלים משתנים, כך שאזור גדול ואחיד יכול להישמר כבלוק אחד ענק במקום כמאה ריבועים קטנים.
עכשיו תסתכלו על מה שהמצלמה שלכם מצלמת בפועל. תשעים ותשעה אחוזים מהזמן היא מסתכלת על קיר, על שער סגור, על חניה ריקה ועל שיח שלא זז. סצנה של מצלמת אבטחה היא המקרה האידיאלי של H.265, הרבה יותר מסרט או ממשחק, כי כמעט כל הפריים הוא בדיוק אותו דבר כמו הפריים הקודם. שם נמצא כל החיסכון.
והנקודה החשובה: באותה רזולוציה ובאותו קצב פריימים, המעבר ל-H.265 לא מוריד את איכות התמונה. אתם לא מוותרים על שום דבר ולא מקבלים תמונה מטושטשת יותר. אתם משלמים על אותה תמונה בחצי מהנפח.
פי שניים ימים על אותו דיסק, וכמה זה באמת
מצלמת 4MP בהקלטה רציפה עם H.265 צורכת בערך 30 עד 45 ג'יגהבייט ליום. אותה מצלמה בדיוק, באותה רזולוציה ובאותו קצב פריימים, תצרוך ב-H.264 בערך פי שניים. המספרים המלאים לכל רזולוציה נמצאים במדריך רוחב הפס והחיבור לאינטרנט.
מה זה אומר במערכת אמיתית: ארבע מצלמות 4MP בהקלטה רציפה על דיסק 2TB נותנות בערך עשרה עד שנים עשר ימי שמירה ב-H.265. אותה מערכת ב-H.264 תיתן חמישה עד שישה. ההבדל בין להספיק לגלות שמשהו קרה בזמן חופשה של שבוע לבין לא להספיק, הוא בדיוק ההבדל הזה.
ועכשיו הסיבה שאנשים מחליפים קודק ולא רואים שום שינוי. בתפריט של המקליט, ליד שורת הקודק, יש שתי שורות נוספות: Bitrate Type ו-Bitrate. אם קצב הסיביות מוגדר קבוע, מה שנקרא CBR, המקליט כותב לדיסק את אותו מספר מגהביט בשנייה בלי קשר לקודק. במצב הזה המעבר ל-H.265 לא חוסך לכם ולו ג'יגהבייט אחד, הוא רק משפר לכם את איכות התמונה באותו נפח.
כדי לקבל את הימים ולא את האיכות, קצב הסיביות צריך להיות משתנה, VBR, או שצריך להוריד ידנית את המספר בשורת ה-Bitrate אחרי המעבר. זו הסיבה מספר אחת שאנשים אומרים שהחלפת הקודק אצלם לא עשתה כלום. היא עשתה, פשוט לא את מה שהם רצו.
הרחבה על דיסקים, ערוצים וכמה ימים כל תצורה נותנת נמצאת במדריך המקליטים.
H.265+ ו-Smart Codec: איפה החיסכון אמיתי ואיפה הוא על הנייר
בתפריט תראו לפעמים אפשרות שלישית, H.265+ אצל היקוויז'ן או Smart Codec אצל דאהואה. אלה לא תקנים בינלאומיים אלא הרחבות של היצרן על גבי H.265, והרעיון שלהן פשוט: המקודד בונה מודל של הרקע הסטטי, שומר אותו לעיתים רחוקות, ומשקיע כמעט את כל הסיביות רק באזורים שבהם באמת קורה משהו.
בסצנה סטטית זה עובד יפה מאוד, ובסצנה עמוסה זה כמעט לא עובד בכלל. מצלמה שמכוונת לחצר אחורית שקטה יכולה לחסוך עוד עשרות אחוזים על גבי H.265. אותה הגדרה בדיוק על מצלמה שמכוונת לכניסה לבניין ברחוב פעיל, שבה כל דקה עוברים אנשים ומכוניות, תחסוך מעט מאוד. היצרנים מפרסמים את המספר של המקרה הראשון.
יש גם מחיר. הזרם הזה קצת פחות סטנדרטי, ולכן תוכנות צד שלישי ומערכות ניהול שאינן של אותו יצרן לפעמים מתקשות איתו, וגלילה על ציר הזמן אחורה יכולה להיראות קופצנית יותר. הכלל המעשי: להפעיל בסצנות סטטיות, ולוותר אם אתם מייצאים הרבה קטעים או שהמקליט והמצלמות אינם מאותו מותג.
מתי H.264 דווקא עדיף
יש ארבעה מצבים שבהם התשובה הנכונה היא להישאר על התקן הישן, וכולם קשורים לתאימות ולא לאיכות.
מקליט ישן שלא תומך. אם האפשרות לא מופיעה בתפריט בכלל, היא לא קיימת. יש גם מקליטים שתומכים ב-H.265 אבל לא בכל הערוצים בו זמנית ברזולוציה מלאה, וזה כתוב באותיות הקטנות של המפרט ולא בעמוד המוצר.
צפייה דרך דפדפן. ממשק הרשת של מקליט שמשדר H.265 לא תמיד מתנגן בכל דפדפן, ומה שמקבלים זה מסך שחור או בקשה להתקין תוסף. אם אתם צופים במצלמות מהמחשב בעבודה, זה חשוב.
ערבוב מותגים דרך ONVIF. כשמצלמה של יצרן אחד מחוברת למקליט של יצרן אחר, החיבור נסגר לעיתים קרובות על H.264 כמכנה משותף. אם כפיתם H.265 על המצלמה, התוצאה יכולה להיות שאין זרם בכלל.
ייצוא קטע למישהו אחר. קובץ H.264 נפתח בכל מחשב בעולם בלי להתקין כלום. אם אתם צריכים למסור הקלטה למשטרה או לחברת ביטוח, וזה בדיוק מה שקורה ברגע שבו פריצה נתפסת במצלמה, קובץ שנפתח בכל מקום שווה יותר מקובץ קטן.
הפתרון לרוב המקרים האלה הוא לא לוותר על H.265 אלא לפצל: הזרם הראשי, זה שנשמר לדיסק, ב-H.265, והזרם המשני, זה שהאפליקציה בטלפון והדפדפן מושכים, נשאר ב-H.264.
למה התמונה בטלפון גרועה מהתמונה שנשמרת בדיסק
זו תלונה שחוזרת אצל אנשים שזה עתה קנו מערכת: במסך שמחובר למקליט התמונה חדה, ובאפליקציה בטלפון היא נראית כמו וידאו משנת אלפיים. ברוב המקרים המצלמה בסדר גמור, ומה שאתם רואים בטלפון זה בכלל לא הזרם שנשמר.
כל מצלמת IP משדרת בו זמנית שני זרמים לפחות. הזרם הראשי, Main Stream, הוא ברזולוציה המלאה והוא זה שנכתב לדיסק. הזרם המשני, Sub Stream, הוא גרסה מוקטנת ורזה שנועדה לצפייה מרחוק, והוא צורך רק חלק קטן מרוחב הפס. האפליקציה בטלפון מושכת כברירת מחדל את המשני, כי אחרת חיבור סלולרי לא היה עומד בזה.
מכאן שתי מסקנות מעשיות. הראשונה, אל תשפטו את איכות המערכת לפי מה שרואים בשידור חי בנייד. פתחו הקלטה מהדיסק ותראו את מה שבאמת נשמר. השנייה, אם התמונה המרוחקת חשובה לכם, אפשר להעלות את הרזולוציה של הזרם המשני בתפריט, בתנאי שמהירות ההעלאה של האינטרנט בבית עומדת בזה. את החישוב הזה, כמה מצלמות נכנסות בכמה מגהביט של העלאה, יש במדריך החיבור לאינטרנט.
ולמה זה שייך לקודק: הזרם המשני הוא בדיוק המקום שבו כדאי להשאיר H.264 גם כשהראשי עבר ל-H.265. הוא קטן ממילא, החיסכון עליו זניח, והתאימות שהוא קונה לכם, שכל טלפון וכל דפדפן ינגנו אותו בלי הפתעות, שווה הרבה יותר.
איך בודקים מה מוגדר אצלכם עכשיו
בתפריט של המקליט, בחלק של הגדרות המצלמה או ההקלטה, יש מסך שנקרא בדרך כלל Encode או Video. לכל ערוץ יש בו שורות שחוזרות על עצמן: Stream Type עם הבחירה בין Main ל-Sub, Encoding עם הקודק, Resolution, Frame Rate, Bitrate Type ו-Bitrate.
מה שכדאי לראות שם: הזרם הראשי על H.265, קצב סיביות משתנה, וקצב פריימים סביר. קצב פריימים הוא הכלי החינמי השני. מצלמת אבטחה בבית לא צריכה 25 פריימים בשנייה. חמישה עשר מספיקים בהחלט לזיהוי, והם חוסכים עוד נתח משמעותי מהנפח. במקומות שבהם צריך לקרוא לוחית רישוי של רכב בתנועה זה כבר סיפור אחר.
שתי אזהרות לפני שנוגעים. הראשונה, החלפת קודק לא מכווצת רטרואקטיבית את מה שכבר מוקלט על הדיסק, היא משפיעה רק על מה שנכתב מכאן והלאה, אז את ההשפעה המלאה תראו רק כשהמחזור יתחלף. השנייה, בחלק מהמקליטים שינוי הקודק מאתחל את הערוץ וקוטע כמה שניות של הקלטה. לא לעשות את זה בשידור חי שחשוב לכם.
מה לבקש מהמתקין, בשורה אחת
אל תבקשו קודק. בקשו ימים. הניסוח שעובד הוא בדיוק אותו ניסוח שמופיע במדריך לקריאת הצעת מחיר: שהמתקין יכתוב בהצעה מספר, כמה ימי שמירה המערכת תספק בתצורת ההקלטה שסוכמה.
ברגע שיש מספר כתוב, כל השאלות הטכניות הופכות לבעיה שלו ולא שלכם. אם הוא רוצה לעמוד במספר עם דיסק קטן יותר, הוא יגדיר את הקודק נכון. אם הוא לא מגדיר נכון, הוא יצטרך לשים דיסק גדול יותר על חשבונו.
ואם המערכת כבר מותקנת ואתם מגלים שהיא שומרת פחות ממה שהובטח, זו לא בהכרח תקלה בחומרה. לפני שקונים דיסק, שווה לפתוח את המסך הזה ולראות מה כתוב בשלוש השורות. במקרים לא מעטים הפתרון לוקח שתי דקות ולא עולה כלום.